כמה זמן משפט שגוי שורד

ב־14 באוגוסט נוסף לדף האודות משפט שאומר שבכוונה איננו מודדים שיעור נטישה או זמן בדף, כי שניהם יצריכו הפעלה שנעקבת לאורך צפיות בדפים, וזה יצריך באנר הסכמה באתר המטמיע.

ב־27 באוגוסט פרסמנו את מדידת הזמן בדף. המשפט נשאר.

שלושה עשר ימים נכון, עשרים ושמונה שעות שגוי

התאריכים מדויקים כי מאגר הקוד מכיר אותם. המשפט מגיע ב־22:41 ב־14 באוגוסט. זמן השהייה, בשש קבוצות, מגיע ב־17:53 ב־27 באוגוסט — ומהדקה הזאת החצי השני של המשפט שגוי. הוא מתוקן ב־21:57 ב־28 באוגוסט.

לכן הוא היה נכון שלושה עשר יום ושגוי עשרים ושמונה שעות, וזה נשמע יחס טוב עד לתצפית הבאה: שום דבר בעשרים ושמונה השעות לא עמד לסיים אותן. שום בדיקה לא נכשלה. שום בדיקה לא התריעה. הדף צויר, התכונה עבדה, והשניים סתרו זה את זה בשקט באחת עשרה שפות.

למה שום בדיקה לא הייתה יכולה לתפוס זאת

כל בדיקה אוטומטית בפרויקט הזה משווה שני דברים ששניהם במערכת: מספר שורות מול אחת עשרה, רוחב תווית מול המקום שיש לה, רשימת טבלאות מול הסכימה. טענה בדף אינה ניתנת להשוואה לדבר. זאת פרוזה על העולם, והעולם במקרה הזה היה טבלה שנוצרה בחלק אחר לגמרי של הקוד.

אפשר לדמיין בדיקה שמחפשת שמות תכונות בטקסט האודות ובודקת אותן. היא תהיה ארוכה ושבירה, ועדיין תחמיץ את המקרים המעניינים, כי המשפט לא ציין טבלה. הוא ציין סיבה: זה יצריך באנר הסכמה. הסיבה הזאת הפסיקה לחול בשקט.

מה סיים זאת

שאלה. מישהו שאל אם אנחנו מציגים שיעור נטישה, והתשובה הכנה דרשה לקרוא את המשפט שלצידו, ואז הוא קרס.

זה אותו מנגנון שהסיר ארבע טענות אחרות מהדף הזה מוקדם יותר החודש, וזה אינו מנגנון אלא מזל. הדבר היחיד שמשפר את הסיכוי הוא לנסח את הטענה בצמצום מספיק כדי שתישאר ניתנת לבדיקה: לא «איננו מודדים X, כי Y», אלא «X אינו בדף הזה» — משפט שמתאר את הדף שבו הוא נמצא ולא את הסיבות שמאחוריו.

מה חל באופן כללי

קוד מתבלה בקול. פרוזה על קוד מתבלה בשקט, ובדרך כלל היא מתבלה ברגע שהקוד משתפר.

היה צריך לערוך שלושה עשר מקומות כדי לתקן משפט אחד: אחת עשרה גרסאות שפה של מחרוזת ממשק אחת, ושתי פסקאות HTML שנכתבו ידנית. כדאי לדעת את המספר הזה לפני כתיבת ההסבר הבא, כי זה המחיר של כל טענה שמגיעה מעבר לדף שעליו היא מודפסת.