נקודת קצה שעונה בלי דבר

יש בשרת הזה נתיב שאינו עושה דבר. כלל שכתוב תופס אותו ומחזיר 204: ללא תוכן, ללא גוף, ללא עבודה. ב־30 באוגוסט פנו אליו 1,000 פעמים.

מה זה היה בעבר

הנתיב הוא /ssl/mt/, והביטוי mt הוא מעקב עכבר. ב־2015 סקריפט רשם לאן נע מצביע של מבקר ושלח לכאן את הקואורדינטות. התכונה הזאת הוסרה. הכלל שעונה 204 הוא מה שנשאר ממנה, והוא קיים כדי שהסקריפט בדפים האלה יקבל תשובה תקפה במקום 404 במסוף.

הפניות מגיעות מ־45 מונים שונים ומ־240 כתובות שונות. אף אחת מהן אינה סורק. אלה דפדפנים, בדפים אמיתיים, שמריצים סקריפט שפונה לנקודת קצה מתה כבר שנים, ואתר אחד לבדו אחראי ל־163 מתוך האלף.

איש אינו עומד לתקן זאת

הסקריפט נמצא בקוד ה־HTML של דף ששייך למישהו אחר. הוא הודבק שם פעם אחת, ואין מנגנון שבאמצעותו יודבק שוב אי פעם. אותו דבר נכון לכתובת המונה משנת 2006, שעדיין מכילה כמעט את כל תעבורת הספירה.

נשארות מכך שתי אפשרויות כנות. להמשיך לענות 204 לנצח, במחיר כלל שכתוב וללא PHP כלל. או להפסיק לענות, מה שיהפוך פעולה שקטה שאינה עושה דבר לשגיאה בדפדפנים של 45 אנשים, בלי רווח לאיש.

אנחנו ממשיכים לענות. זאת התשובה הזולה ביותר האפשרית והיא בלתי נראית לאדם שהדף שייך לו.

מה זה עולה בפועל

הכלל נמצא בקובץ .htaccess ולעולם אינו מגיע אל PHP, ולכן העלות היא התאמת תבנית לכל בקשה. אלף כאלה ביום אינם מספר שכדאי לבצע לו אופטימיזציה; הסיבה למדידה לא הייתה העלות, אלא לברר אם משהו עדיין פונה בכלל.

התשובה — ארבעים וחמישה אתרים, אף אחד מהם אינו סורק — היא החלק שמשנה את אופן ההסתכלות על הסרות. כיבוי תכונה אינו עוצר את הבקשות. הוא עוצר את התשובות.

מה חל באופן כללי

תכונה שהוסרה משאירה שתי עקבות: הקוד שנמחק, והפונים שאי אפשר להגיע אליהם. הראשון נמצא במאגר הקוד וקל להתגאות בו. השני נמצא רק ביומן, והוא ממשיך להגיע.

השאלה השימושית לפני שמסירים משהו שאנשים אחרים הטמיעו אינה «האם זה עדיין בשימוש» אלא «מי עדיין יפנה אליו, ומה יקבל». שני החצאים ניתנים למדידה, ורק אחד מהם נמצא בקוד.