מספרי המונים נבדקים כעת מול שתי הטבלאות

לכל מונה כאן יש מספר. הוא מופיע בקוד ההטמעה, בכתובת הסטטיסטיקה ובכל מספר דפים שבו הבעלים הציב אותו. המספרים מוקצים באמצעות בחירה אקראית בין 100 ל־9,999,999,999 ובדיקה אם המספר כבר תפוס.

בדיקה בטבלה אחת.

הטבלה האחרת

מונים שלא רשמו צפייה זמן רב מועברים לטבלת ארכיון. זאת תחזוקה שגרתית — היא משאירה את הטבלה הפעילה קטנה ואת השאילתות מולה מהירות. ב־24 באוגוסט 2026 הארכיון הכיל 212,771 מספרים, ואף אחד מהם לא היה בטבלה שמחולל המספרים בודק.

לכן כל אחד מהם היה פנוי להקצאה מחדש.

מול עשרה מיליארד מספרים אפשריים, זה סיכוי התנגשות של כ־0.002 אחוז: בערך אחד מתוך 47,000 מונים חדשים יקבל מספר שהיה שייך למישהו אחר. נדיר, אם כן, אבל לא מופשט. מונה מועבר לארכיון בדיוק מפני שהדף שלו נעשה שקט — אבל דף שקט אינו בהכרח דף שנמחק. אם ההטמעה הישנה עדיין נמצאת בסרגל צד נשכח כלשהו והדף מקבל מבקר, הצפייה מגיעה לסטטיסטיקה של זר, במונה שנוצר שנים אחר כך.

אי אפשר לקבוע מהמידע אם זה קרה אי פעם: שום דבר אינו מבחין בין צפייה שהגיעה כך לכל צפייה אחרת. מה שאפשר לקבוע הוא שזה כבר אינו יכול לקרות.

שני שינויים

המחולל בודק כעת את שתי הטבלאות. ומחיקת מונה — שהחל מאותו יום הבעלים יכולים לבצע בעצמם — משאירה סימון מחיקה: שורה שמכילה רק את המספר, כדי שלעולם לא יוקצה מחדש. מחיקה מסירה מידע מעשרים טבלאות בטרנזקציה אחת ואינה שומרת עותק, וזאת כל המטרה של מחיקה; המספר הוא הדבר היחיד שחייב להישאר פסול לשימוש.

למה לא הבחינו בכך

המחולל נכתב כשהייתה טבלה אחת. הארכיון הגיע אחר כך, מסיבה אחרת, כדי לפתור בעיה אחרת, ושום דבר לא חיבר בין שתי המחשבות. שני החלקים היו נכונים בפני עצמם.

זאת הצורה של רוב המקרים האלה. לא טעות שמישהו עשה במקום אחד, אלא תוצאה שאיש לא עמד במקום שממנו אפשר לראות אותה. ההגנה היחידה היא לחפש במכוון, והשאלה שמצאה את המקרה הזה הייתה רגילה למדי: לפני שבונים מחיקה, היכן עוד נמצא מספר מונה?